כשהייתי בת 5 הלכתי לאיבוד להוריי בכל-בו גדול בפריז, אחרי שעות של חיפושים נמצאה האבידה, ישבתי במחלקת התקליטים  עם אזניות מתזזת את המוכר בבקשות מוסיקליות משונות .

אני זוכרת את החוויה הזו חזק, איך מוסיקה יכלה כבר אז להפוך עבורי כמעט כל דבר זר לקרוב .

למעשה כל חיי הם סביב מוסיקה, היא מקיפה ונוכחת בי כמעט תמיד. והיא קבוצת התמיכה הכי יעילה בשבילי. 

קרוב לעשרים שנה אני גם מתפרנסת דרכה  ( די ג׳יי , רדיו, עריכה מוסיקלית למיני הפקות ומצבים, ארוח הופעות  ) .

חוויתי מוסיקה באלפי מצבים, וההשפעה שלה עלינו לא מפסיקה לרתק ללמד ולרגש אותי. 

בכל פעם שאני מעבירה מוסיקה הלאה, לעוד אוזן קשבת, לעוד לב שנפתח לעוד גוף שזז,  אני מרגישה שזה שווה אלף מילים. 

 

בשנים האחרונות , למדתי התמקדות   - focusing (כולל הסמכה) הרגשתי  שעבורי  זו שפה שיודעת היטב לפרום את הטפל מן העיקר, ככל שהעמקתי בלימודים  ידעתי  שארצה לחבר בין השניים. 

כי עבורי החיבור הוא טבעי. לא מעט בשעורי התמקדות דיברתי על מוסיקה, וכשאני עסוקה במוסיקה ההתמקדות נוכחת. 

 

אני גם אדם מצלם, אוהבת להסתובב עם מצלמה ולראות מה המציאות מספרת לי. (והיא מספרת ! )  וגם שם גיליתי כמה הסיפור תלוי במידת ההקשבה/ראיה שלי. 

 

מלבד אלו ישבתי במשך 12 שנה בקבוצה עם מורה יקר בשם אמנון בן צבי ז״ל, שבפרספקטיבה  לאחור אני יכולה לומר שלמדתי  שם בעיקר להקשיב באופן שונה וחדש.

 

והנה הבשיל הרגע לשתף אתכם בחוויה ובחקירה המרתקת הזו.